מאת: ד"ר דניאל דניאל
תולעת הפארק, או בשמה המדעי Spirocerca lupi, היא תולעת טפילית שעלולה לגרום למחלה קשה ואף מסכנת חיים בכלבים. היא התגלתה בישראל לראשונה בתחילת שנות ה-90 בפארק הספארי ברמת גן (ומכאן שמה), והתפשטה במרכז. כיום היא טפיל נפוץ המוכר באזורים רבים בארץ מצפון עד דרום.
ביצי התולעת נאכלות ע"י חיפושית הזבל, שהיא פונדקאי הביניים העיקרי. כאשר כלב בולע חיפושית נגועה, הזחלים משתחררים בגופו והוא נדבק. הטפיל מועבר גם באמצעות פונדקאים נוספים כמו מכרסמים, לטאות, ועופות שבלעו את החיפושית, ואכילה שלהם תגרום להדבקת הכלב. הדבקה עלולה להגרם בכל מצב שבו הכלב אוכל צואה נגועה, צד או בולע פגרים נגועים. גזעים שנוטים "לאכול שטויות" בזמן טיולים נמצאים בסיכון מוגבר עקב חשיפה גבוהה.
*דיאגרמת מחזור החיים של התולעת, תורגם מתוך Greene's Infectious Diseases of the Dog and Cat (Fifth Edition)
זחלי התולעת חודרים דרך דופן הקיבה ונודדים דרך כלי הדם אל אבי העורקים. מאבי העורקים הם נודדים לדופן הוושט, שם יוצרים סביבם תגובה דלקתית וגושים הנקראים גרנולומות ומתפתחים לתולעים בוגרות.
הגרנולומות בוושט עלולות בחלק מהמקרים להתמיר לגידול ממאיר.
במקרים מסוימים הזחלים נודדים למקומות לא צפויים, למשל לעמוד השדרה, לפגוע בחוט השדרה, ולגרום לשיתוק וסימנים נוירולוגים נוספים.
הטיפול מבוסס על תרופה נוגדת טפילים, כגון דורמקטין, הניתנת בהזרקה בהתאם לפרוטוקול שקובע הווטרינר.
אם כבר התפתח גידול, נדרש בחינת פתרון כירורגי להסרתו.
טיפול תדיר כנגד תולעת הפארק
מטרת הטיפול היא להרוג את זחלים במידה וקיימים ולמנוע את נדידתם מחוץ למערכת העיכול.
במרפאתנו הטיפול ניתן החל מגיל שלושה חודשים ולאחר מכן אחת לחודשיים עד שלושה חודשים בהתאם לאזור המגורים ואופי הכלב.
כדי להפחית את סיכויי ההדבקה יש גם להקפיד ולמנוע ככל האפשר מהכלב את הליקוק ואכילה של דברים מהרצפה במהלך הטיול. בכלבים עם נטייה גבוהה לכך ניתן לשקול שימוש במחסום פה (זמם) מתאים. איסוף צואת הכלב חשוב גם הוא, משום שהוא מפחית את זמינות ביצי הטפיל לחיפושיות הזבל ומסייע לקטוע את מעגל ההדבקה.