לימפומה

מאת דר’ הגר גור

לפני מספר חודשים חזרתי מטיול קצר בחו”ל. מייד עם שובי, אצתי רצתי לאסוף את לטקע כלבתי האהובה בת ה-11, שנשארה אצל חברים. המפגש היה מאד משמח וכלל הרבה כשכושי זנב (מצידה) וליטופים (מצידי).

בעודי מלטפת אותה בבטן, שמתי לב לגושים באזור המפשעה, אחד מכל צד. ואז גם לשניים נוספים בבתי השחי. המשכתי למשש אותה, ולחרדתי גיליתי גושים נוספים – מתחת ללסת, בחזה, ברגליים האחוריות – אלו האזורים בהם ממוקמים קשרי לימפה גדולים. בתקופה הקצרה שנעדרתי, קשרי הלימפה של לטקע גדלו בצורה ניכרת ומיד ידעתי שזה סימן רע מאד…

קשרי הלימפה הם צברים של תאי מערכת החיסון בשם לימפוציטים. קשרי לימפה רבים מפוזרים בגוף, לא את כולם אפשר להרגיש באופן חיצוני (כמו למשל קשרי הלימפה לאורך המעי או בתוך בית החזה). תפקידם הוא לספק הגנה לגוף כנגד מחלות זיהומיות שונות. כאשר יש זיהום מקומי (למשל, פצע בכף הרגל שדרכו חדרו חיידקים לגוף) קשר הלימפה הקרוב משופעל, כלומר הלימפוציטים שבו מתחלקים ומתרבים כדי להילחם בגורם המזהם. אפשר להתייחס אל קשר לימפה כאל בסיס צבאי קדמי העוסק בפעילות הגנתית שגרתית וקבועה, ובשעת הצורך מגביר פעילות, מגייס חיילים רבים ושולח את חלקם להילחם בשטח בשעה שהאחרים נשארים להגן מתוך הבסיס.

בבני אדם תהליך זה דומה – זו הסיבה שהשקדים מתנפחים במקרה של דלקת גרון.

קשרי לימפה רבים, הגדלים כולם בבת אחת, יכולים לרמוז על שתי בעיות עיקריות – זיהום מפושט או גידול סרטני.

שאלתי את החברים שהשגיחו עליה, אם היא הרגישה לא טוב כשהייתה אצלם, כדי לנסות להבין אם ייתכן שנדבקה במחלה כלשהי. אך לא, היא הרגישה מצוין ולא היו סימנים נוספים למחלה זיהומית.

למחרת, לטקע עברה בדיקת דם וכן נלקחו דגימות מהגושים ונשלחו לבדיקה של פתולוג מומחה. התוצאות הגיעו כבר באותו היום – בדיקת הדם תקינה לחלוטין. הפתולוגיה חד משמעית – לימפומה – גידול ממאיר של קשרי הלימפה.  ללא טיפול, תוחלת החיים היא בסך הכל כחודש מרגע האבחון.

קצב חלוקת התאים הסרטניים בלימפומה מאד מהיר, וזו הסיבה, שקשרי הלימפה גדלו במהירות כזו – הגושים יכולים לגדול תוך שעות! זו גם הסיבה להתקדמות המהירה של המחלה ולתוחלת החיים הקצרה. נקודת האור היא, שתאים שמתחלקים כל כך מהר גם פגיעים מאד לכימותרפיה. ככל שמאבחנים את המחלה מוקדם יותר ומתחילים טיפול מהר יותר, הצלחת הטיפול גדולה יותר.

כבר באותו יום לטקע קיבלה את הטיפול הכימותרפי הראשון.

 עוד על לימפומה

לימפומה הינה הגידול השכיח ביותר בכלבים. הוא מופיע בעיקר בכלבים ב”גיל העמידה” (6 שנים) ומעלה. ברוב המקרים הוא מתפרץ ברקמה לימפטית (רקמה המהווה חלק ממערכת החיסון): קשרי לימפה, טחול או מוח העצם, אך יכול להופיע בכל איבר אחר.

ישנם מספר סוגי לימפומה, כאשר הנפוץ ביותר הינו לימפומה מולטיצנטרית – לימפומה המתפרצת בקשרי הלימפה. הסימן העיקרי הוא קשרי לימפה ההופכים  להיות גדולים, קשים ואינם כואבים. בתחילה אין סימני מחלה נוספים, אך תוך זמן קצר הסרטן מתפשט וגורם לחוסר תיאבון, שלשול, הקאות, וירידה במשקל. גרורות יכולות להגיע למערכת העצבים ולגרום לשיתוק ו/או עיוורון. ללא טיפול הכלב ימות תוך 4-6 שבועות בממוצע.

בגלל קצב החלוקה המהיר של התאים, הגידולים גדלים מאד מהר – שעות עד ימים –  והבעלים לא תמיד רואים אותם (הגידול גדל מתחת לעור וקפלי העור והפרווה בדרך כלל מסווים אותו). בעלים המרבים ללטף ולמשש את כלבם הם בעלי סיכוי גבוה יותר לאתר את הגידולים בעזרת מגע.

לעתים קרובות הגידול מתגלה רק לאחר פרוץ הסימנים הקליניים, כאשר הבעלים פונים לווטרינר והוא חש את קשרי הלימפה המוגדלים.

האבחון נעשה ע”י ציטולוגיה מהגידול. הדגימה נלקחת ע”י דקירת הגידול במחט, הליך שאינו מכאיב לכלב ובד”כ מספיק כדי לתת אבחנה ודאית.

במידה והתשובה חיובית והבעלים מעוניינים בהתחלת טיפול, יש לערוך גם בדיקת דם (להערכת מצבו הכללי של הכלב) וצילום חזה (אחת התרופות הכימותרפיות עלולה לפגוע בלב, ולכן יש לוודא שתפקוד הלב אינו לקוי מלכתחילה). מומלץ לעשות גם אולטרה-סאונד, כדי לחפש גרורות / גידולים נוספים בחלל הבטן וכדי להעריך את תפקוד הלב.

יש לפעול מהר כאשר עולה חשד ללימפומה – הזמן משחק תפקיד מכריע בטיפול! ככל שהטיפול יתחיל מוקדם יותר (ובאופן אידיאלי, עוד לפני פרוץ סימני המחלה), כך גדלים סיכויי הצלחתו.

כימותרפיה  – לא מה שחשבתם!

מאחר וגידול זה מתקדם כה מהר, יש להתחיל בטיפול מיד עם הגילוי ולא להתמהמה. כל יום חשוב!

הטיפול המקובל הוא בכימותרפיה – תרופות הפוגעות בתאים המתחלקים במהירות.

פעמים רבות כאשר אנשים שומעים את המילה “כימותרפיה” הם נרתעים מיידית ולא מוכנים אפילו להקשיב מה משמעותה כאשר מדובר בכלבים. הרתיעה נובעת מההקשר המוכר לנו בבני אדם – רזון קיצוני, נשירת שיער, בחילות, כאבים….

בניגוד לבני אדם שם מטרת הכימותרפיה להאריך את החיים ויהי מה, מטרת הטיפול הכימותרפי בבעלי חיים שונה – מטרתו לאפשר איכות חיים טובה לפרק זמן ארוך ככל האפשר. אם הטיפול לא עונה על התנאי הראשוני – מתן איכות חיים טובה – הוא לא יינתן או יופסק.

חשוב להסביר שכלבים מקבלים את הטיפול הכימותרפי באופן שונה מבני אדם, בד”כ ללא תופעות הלוואי הקשות הנ”ל ובוודאי שלא באותה עוצמה.

יש פרוטוקולי טיפול שונים למקרים שונים – תלוי בסוג הסרטן, במידת התקדמותו וכן בשיתוף הפעולה של הכלב והבעלים. הטיפול ניתן בכדורים או בהזרקה לווריד מדי שבוע או שבועיים. אין צורך באשפוז, אלא רק בבדיקה גופנית כללית. הטיפול כולו נמשך פחות משעה ובסופו לטקע מושכת אותי החוצה, מכשכשת בזנב.

למחרת  הטיפול הראשון קשרי הלימפה הענקיים שלה התכווצו לגודלם הנורמלי. מפתיע עד כמה  שהתרופות עובדות כ”כ מהר…

תופעות לוואי קלות אפשריות הן שלשולים (נפתר ע”י שינוי מזון), חוסר תיאבון ובחילות (נפתר ע”י כדורים נוגדי בחילות), שינויים קלים בעור ובפרווה (קשקשים, התכהות העור, נשירת שערות השפם).

לטקע הגיבה כמו מרבית הכלבים, עם תופעות לוואי מינוריות – פעם בחודש חוסר תיאבון שנמשך 2-3 ימים (לאחר טיפול באחד החומרים), הפרווה שלה פחות מבריקה, ונשר לה השפם.

לא היו בכלל מקרים של הקאה, שלשול או חולשה – היא מרגישה מצוין, לדעתי אף טוב יותר מאשר לפני המחלה (אני מפנקת אותה במזון איכותי והיא זוכה ליותר תשומת לב…)

תופעת לוואי רצינית יותר של הטיפול הכימותרפי עלולה להיות פגיעה במוח העצם, פגיעה המחלישה את מערכת החיסון של הכלב וחושפת אותו לזיהומים. לשם כך יש לבצע ספירות דם בין הטיפולים, כדי לוודא עד כמה הירידה חמורה. כאשר הספירה הלבנה יורדת מתחת לסף מסוים המסכן את בריאותו של הכלב, יש להתחיל בטיפול אנטיביוטי ובהמשך לשנות את מינון ותכיפות מתן התרופה שהכלב רגיש לה.

לטקע אכן סובלת מפגיעה כזו, ולכן מקבלת אנטיביוטיקה מדי פעם. אני בהחלט דואגת כשאני רואה את תוצאות הספירה הנמוכה ומבינה את המשמעות – אך למרבה השמחה, לטקע אינה מודעת לכך ומבחינתה העניינים כרגיל…

הטיפול מאריך בממוצע את חיי הכלב בשנה. כמו כל נתון סטטיסטי, יש סטיות לכאן ולכאן וידועה אף כלבה שחייתה 6 שנים לאחר שאובחנה בלימפומה. אמנם זהו מקרה נדיר, אך אין לדעת מראש מה תוחלת החיים המדויקת הצפויה לכלב אחרי התחלת טיפול.

התחלנו את הטיפול הכמותרפי לפני 4 חודשים. בלעדיו, לטקע כבר הייתה מתה. בינתיים (טפו טפו טפו) היא מרגישה מצוין, נראית מעולה וממשיכה בשיגרת חייה הרגילה.

הטיפול אמנם אינו זול, אך מבחינתי, אימוץ חיה כולל התחייבות לכל החיים, בעושר ובעוני, בבריאות ובחולי. אימצתי את לטקע לפני כעשור – אז היא הייתה כלבה צעירה ומפוחדת, שהייתה כבר שנה בכלביה ואין לדעת מה עברה לפני כן. מאז עברנו הרבה ביחד, כשהיא לצדי גם בתקופות הקשות, מנחמת ומעודדת בדרכה הכלבית ונראה לי רק הוגן ומתחייב להחזיר לה כגמולה ולאפשר לה חיים טובים לזמן שנותר לה.

לסיכום:

כמו בבני אדם כיום – סרטן אינו גזר דין מוות מידי לכלב! יש אפשרויות טיפול מוצלחות וטובות, שיעניקו לחברנו הטוב עוד פרק זמן איכותי איתנו, ולא פחות חשוב – לנו איתו…