חוק צער בעלי חיים, אתיקה ויהדות

 מאת: ד”ר טליה מור- מרפאה לחיות בית יערה 1 כפר סבא – שירותי אנדוסקופיה וטרינריים

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ”ד 1994 הינו חוק ישראלי האוסר פגיעה, עינוי, התאכזרות והתעללות של בני אדם כלפי בעלי חיים, אוסר נטישה, העבדה, המתה ברעל ללא היתר, אוסר ארגון קרבות וחיתוך ברקמות למטרות נוי. על אכיפתו של החוק ממונה שר החקלאות.

מניין נולד רעיון חוק צער בעלי חיים? הדעות בנושא זה חלוקות. על פי המסורת היהודית מקורו מן התורה, אחרים טוענים כי מדובר בפסיקה הלכתית מאוחרת יותר (דרבנן) שנעשתה על ידי חכמי ישראל לאורך הדורות, והם אף אלו שהטביעו את המושג צער בעלי חיים. ריבוי המצוות, ההלכות והפירושים בנושא זה מעידים על חשיבותו הרבה של הנושא בתפיסה היהודית.

המושג “צער בעלי חיים” על פירושיו השונים ביהדות מתאר איסור התעללות או פגיעה שלא לצורך, איסור גרימת צער לבעלי חיים, ויתרה מזאת, כולל בחובו את נושא הסרת הצער. החיות הינן יצירת האל, האל עשה עימן חסד כפי שעשה עם בני האדם ואנו בני האדם תלויים בבעלי החיים אך גם מוסמכים עליהם. ויברך אלוהים את נח ואת בנין ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ, ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמיים ככל אשר תרמוס האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה. כירק עשב נתתי לכם את הכול(בראשית ט’ א-ד)  מחובתנו לשמור על בעלי החיים ולספק את  מזונן, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת (דברים י”א י”ד-ט”ו), לדאוג להן ולצרכיהן אין אדם רשאי ליקח בהמה חיה ועוף אלא אם כן התקין להם מזונות (תלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרקד הלכה ח’), למנוע ניצולן לא תחרש בשור ובחמר יחדו (דברים כ”ב י’), לאפשר את מנוחתן ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ( דברים ה’ י”ד-ט”ו), ולהקל את סבלן כי תראה חמור שנאך, רבץ תחת משאו,וחדלת מעזב לו, עזוב תעזב , עמו (שמות כ”ג ה’) למנוע צערן ולהצילן אין לצער בעל חיים  איסור  אסור מן התורה לצער כל בעל חי, ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער, אפילו של הפקר, אפילו של נוכרי (שולחן ערוך פק קצא סעיף א’) .

היהדות מאפשרת ביצוע ניסויים בבעלי חיים ובתנאי שאלו הכרחיים למען המשכיות האדם ובתנאי שהרווח שבמעשה אינו מגרימת הצער, כל עוד שאינם נעשים באכזריות הרי שאין בהם משום צער בעליי חיים,  לא רק שאסור למצער בעל חיים יש להצילו מצערו אלא אם מצערים הם את האדם חיונים לעתיד הרפואה אין חשש לצערן אך להימנע מדין אכזריות (שולחן ערוך פרק קצא). גם המתת חסד על פי התורה מותרת כי אין עימה משום גרימת צער אלא גמילה ממנו. לעומת זאת נושא הסירוסים (והעיקורים) שנוי במחלוקת, בעיקר מול אותן קבוצות דתיות שונות אשר מקבלות את מערכת המוסר שלהן מציווי אלוהי. למרות שאין צידוק מפורש מן התורה מרבית החכמים פוסקים שסירוס הינו משום צער בעליי חיים. האיסור דן בפעולה הכירורגית הבלתי הפיכה הפוגעת בפוריות, הוא חמור פי כמה עם הזכרים ומקל עם הנקבות ובתנאי שמדובר בפיקוח נפש. האיסור כלול גם בשבע מצוות בני נוח ויש בו משום צער בעלי חיים גם אם נעשה על ידי נוכרי גוי.