דלקת פרקים הינה מצב רפואי שכיח בכלבים– אחד מכל 5 כלבים יסבול ממנה במהלך חייו. ככל שהכלב  מבוגר יותר שכיחות המחלה עולה, אך אנו נתקלים גם בכלבים צעירים ואפילו בגורים הסובלים ממנה.

הסימנים האופייניים הם צליעה וקשיי הליכה ותנועה.

הסימנים ישתנו בהתאם למיקום הדלקת – אם הדלקת היא במרפק או בשני המרפקים, נראה את הרגליים הקדמיות נוקשות וקושי בכיפופן והזזתן.

אם מפרקי האגן מעורבים (המפרק שבין עצם הירך לעצם האגן) נראה קושי בהחזקת משקל על הרגליים האחוריות – יתבטא בד”כ כמנח גוף שבו האגן נמוך באופן משמעותי מקידמת הגוף, הרגליים האחוריות מאד כפופות והכלב יתקשה בקפיצה, עלייה וירידה במדרגות, קימה מרביצה ועוד. אם רק מפרק אחד נפגע נראה צליעה (כי רוב משקל הגוף עובר לרגל הבריאה), בעוד שאם שני המפרקים המקבילים נפגעו נראה כי טווח התנועה של הרגליים מאד מוגבל וקושי בפעילות יומיומית.

סימנים נוספים הינם כאב במגע באיזור המודלק, עד כדי תקיפת כל מי שנוגע שם וכן ליקוק או כרסום המפרק.

הדלקת יכולה להיות מוגבלת  למפרק אחד בלבד או לערב מספר מפרקים שונים בגוף (פוליארתריטיס).

חומרת הדלקת ומיקומה תשפיע כמובן על חומרת הסימנים הקלינים: בדלקת קלה באחת מהאצבעות ייתכן שלא נראה דבר, בעוד שדלקת בחוליות עמוד השדרה עלולה להביא לשיתוק של פלג הגוף האחורי.

חיות מחמד, בדומה לאנשים, סובלות מסיבות שונות לדלקות פרקים:

זיהום חידקי או ויראלי

תסמונת אוטו-אימונית (מערכת החיסון של הכלב תוקפת את המפרקים)

מבנה אנטומי מולד פגום (שבעטיו עצמות המפרק לא יושבות נכון זו מול זו)

טראומה למפרק, כגון פציעה קשה או מכה חזקה

התנוונות המפרק – תהליך שקורה עם הגיל ונקרא גם DJD = Degenerative Joint Disease, או אוסטאוארתריטיס. זו הסיבה הנפוצה ביותר ואנו נתמקד בה.

מבנה המפרק

מפרק הוא איזור החיבור בין שתי עצמות או יותר. מטרתו היא לאפשר תנועה.

המפרק עצמו מורכב משני קצוות של שתי עצמות (לפחות) הקרובים מאד זה לזה, אך אינם מצויים במגע ישיר – כל קצה מכוסה ברקמת סחוס, שהינה רקמה גמישה יותר מעצם. בין שני קצוות העצם המכוסים בסחוס מחברת קפסולה המלאה בנוזל, הקרוי נוזל סינוביאלי. הסחוסים והנוזל מהווים  בולם זעזועים ומונעים חיכוך ישיר בין שני קצוות העצם.

באוסטאוארתריטיס שכבת הסחוס מתנוונת וכך נוצר מגע ישיר בין שני קצוות העצם. החיכוך המתמיד ביניהם גורם לשחיקה, דלקת וכאב.

אבחון

פעמים רבות הבעלים יגיעו למרפאה עם תלונה של צליעה.

ראשית, הוטרינר ישאל האם יש הפחתה ברמת הפעילות של הכלב, האם יש פעולות שבעבר נהג לבצע והיום מתקשה בהן, כגון קפיצה או שימוש במדרגות. האם הכלב עצבני, תוקפני או מדוכא יותר, האם הכלב מתנגד למגע שבעבר לא הפריע לו, האם הצליעה מתגברת בזמן פעילות או דווקא אחרי מנוחה ועוד.

אלו שאלות שהוטרינר ישאל גם בבדיקה תקופתית של כלב מבוגר, גם אם אין בעיה של צליעה מאחר ולא כל מקרי האוסטאוארתריטיס מתבטאים בצליעה.

הוטרינר יבדוק את המפרקים – האם הם נפוחים, חמים, מה טווח התנועה והאם נשמעות קרפיטציות (קולות אופייניים הנשמעים כששני קצוות העצם מתחככים זה בזה). כך אפשר למקם את מקום הפגיעה.

השלב הבא הוא צילומי רנטגן, בעזרתם אפשר לראות היטב את מבנה המפרק. במקרים רבים של אוסטאוארתריטיס נראה תוספות של זיזי עצם בתחומי המפרק – זוהי תגובת הגוף לדלקת הכרונית, תגובה שעלולה להחמיר את הכאב ואי הנוחות.

טיפול

יש להבין כי מדובר במצב כרוני שאין לו ריפוי מאחר ואיננו יכולים לתקן את המפרק הפגוע, אך אפשר להקל על הכאב ואי הנוחות במספר דרכים:

ירידה במשקל – הטיפול החשוב מכל! המשקל העודף גורם לעומס רב על המפרק, שגם כך פגוע. בנוסף, רקמת השומן מייצרת חומרים המעודדים דלקת, ובכך מחמירים את המצב.

פעילות גופנית מבוקרת – כאשר המפרק פגוע, יש לחזק את הרקמות האחרות הנחוצות לתנועה – שרירים, גידים, רצועות. שריר חזק בעצם ייקח על עצמו חלק מהעומס המוטל על המפרק.

פעילות מאומצת, הנעשית על משטח קשה רק תחמיר את המצב (תגרום לחיכוך אינטנסיבי בין שני קצוות העצם). לכן ההמלצה היא לפעילות מתונה, ורצוי על משטח רך או במים.

כדאי ללכת עם הכלב כל יום לטיולים קצרים, כשהוא קשור ברצועה – לפי סף היכולת שלו. רצוי ללכת על משטח רך (חול, דשא) ולא על משטח סלול.

שחייה או הידרותרפיה הן ספורט נהדר לכלבים הסובלים מ-DJD, מאחר ואין עומס של משקל על המפרקים ואפשר לחזק את השרירים והרצועות ללא אימוץ יתר של המפרק.

תרופות – תרופות ממשפחת ה-NSAIDS מהוות את אחד מעמודי היסוד של הטיפול. תרופות אלו גם מורידות את עוצמת הדלקת וגם מפחיתות את הכאב. חשוב להדגיש שלתרופות אלו תופעות לוואי מסוכנות, ולכן אין לתת אותן ללא בדיקות מקדימות ובטח שללא הוראות מדוייקות מהוטרינר!

תוספי תזונה – יש סוגים שונים של תוספי תזונה שיכולים לעזור –

גלוקוזאמינים וכונדרוטין – חומרים טבעיים הנמצאים במפרק ומשמשים כחומר סיכוך.

אומגה 3 – נמצא בכמות רבה בשמן דגים, בעל תכונות אנטי-דלקתיות.

SAME – אנטי-אוקסידנט חזק, יכול להפחית את עוצמת הדלקת.

קרן אייל – תמצית קרן אייל יכולה לעזור בבניית הסחוס המפרקי.

ניתוח – במקרים מאד קשים, בהם הכלב סובל מכאב עז עד כדי שיתוק. במקרים כאלו ניתן להחליף את המפרק הפגוע (רק חלק מהמפרקים ניתן להחליף) או להסיר אותו כליל.

רפואה משלימה – דיקור יכול לשפר באופן ניכר את השימוש באיבר הפגוע.

ומה בקשר לחתולים?

בניגוד לכלבים, בחתולים אוסטיאוארתריטיס תתבטא פחות בצליעה ויותר בקשיים בקפיצה.

מסיבה זו הבעלים לא תמיד שמים לב לשינוי, ולכן לא תמיד קל לאבחן זאת.

למרות שמחקרים מוכיחים שיש שכיחות גבוהה של אוסטיאוארתריטיס בחתולים מבוגרים, חתולים מראים פחות סימנים מכלבים.

הסימנים הנפוצים בחתול הם הימנעות מקפיצות, קפיצה לגובה נמוך בלבד, חוסר רצון שהבעלים ירימו או יחזיקו אותם, ירידה בפעילות הגופנית ונטייה להתבודד.

ללא טיפול הדלקת תלך ותחמיר, הכאב ואי הנוחות יגברו ויפגעו מאד באיכות חייו של הכלב או  החתול.

ככל שבעה”ח ימעט להשתמש באיבר הפגוע, גם השרירים ייחלשו ויידלדלו, מה שכמובן רק יקשה עוד יותר על התפקוד. לכן חשוב לטפל בשלב מוקדם ככל האפשר כדי למנוע את ההידרדרות ובכדי לחזק את השרירים שעתה נושאים את רוב העומס.