כולנו יודעים שיש לתת חיסונים לכלבנו האהוב בכדי לשמור על בריאותו. פעמים רבות אני נשאלת מפני אילו מחלות החיסון מגן? מתי יש לתת אותו? האם מתן החיסון כרוך בתופעות לוואי?

הבה נעשה סדר בבלגן –

מהו חיסון?

חיסון הוא תרכיב נוזלי המכיל חיידק או וירוס בצורה מומתת או מוחלשת. הדבקה טבעית במחלה עלולה להיות קשה ואף קטלנית (כמו למשל, וירוס הפרוו). תרכיב החיסון מכיל את מחולל המחלה (פתגון) אחרי שינוי, הגורם לו להיות בלתי מזיק לגוף, אך עדיין בעל יכולת לעורר את מערכת החיסון של הגוף. חיסון מומת מכיל את "גופת" הפתוגן. חיסון מוחלש מכיל פתוגן חי שעבר שינויים ההופכים אותו לפחות אלים.

כשהתרכיב מוזרק לגוף, מערכת החיסון מזהה את הפתוגן כגורם זר ומתחילה לייצר נגדו נוגדנים. למערכת החיסון יש זיכרון ארוך טווח – הנוגדנים נשארים בדם למשך חודשים ואף שנים. במקרה של חשיפה שניה לאותו פתוגן במצבו הטבעי והאלים, הנוגדנים כבר ערוכים ומוכנים בגוף ומחסלים את הפתוגן במהירות לפני שמספיק לעשות נזק משמעותי.

מתי מחסנים?

גורים צעירים יש לחסן החל מגיל 6-8 שבועות, ואז לחזור על החיסון כל 3-4 שבועות למשך 3 פעמים לפחות. החיסון האחרון אמור להינתן בגיל 14-16 שבועות.

הסיבה לחיסונים המרובים בגורים היא עקב הימצאות נוגדנים אימהיים בגופו של הגור. בחלב האם יש נוגדנים המגנים על הגור בשבועות הראשונים לחייו, ונוגדנים אלו יכולים לחסל את הפתוגן המוחלש המצוי בתרכיב החיסון לפני שהספיק לעורר את מערכת החיסון של הגור. במקרה כזה החיסון בעצם אינו אפקטיבי. מאחר ואין ביכולתנו לדעת במדוייק כמה נוגדנים באמת היו בחלב האם וכמה מהם אכן עדיין פעילים בגופו של הגור אנו מתחילים לחסן בגיל מוקדם כדי להגן על הגורים שבגופם ריכוז נמוך של נוגדנים אימהיים, וממשיכים בזריקות דחף עד לגיל 16 שבועות, גיל שבו כבר אין נוגדנים אימהיים כלל. בדרך זו אנו בטוחים שהצלחנו לעורר את מערכת החיסון של הגוף ויצירת נוגדנים.

לאחר מכן מחסנים חיסון משושה פעם בשנה, כדי להזכיר למערכת החיסון מי האויבים שלה ולעודד אותה ליצור עוד נוגדנים כנגדם. כך אנו מוודאים שברגע האמת של החשיפה למחלה הגוף יהיה נכון ומזומן להילחם ולא יצטרך לבזבז זמן יקר על ייצור מחדש של נוגדנים.

למה החיסון חשוב?

אנו מחסנים כנגד מחלות העלולות לגרום למוות או לנזקים קשים ולעתים בלתי הפיכים. חלק מהמחלות שאנו מחסנים כנגדן הן מחלות ויראליות (נגרמות ע"י וירוס) – למחלות אילו אין תרופה. הדרך היחידה להתגבר על מחלה ויראלית היא מערכת חיסון חזקה שתצליח למגר את הוירוסים. יש לזכור שבגורים צעירים וקטנים מערכת החיסון אינה בשלה ולא מסוגלת להשמיד את הוירוסים. אמנם  כנגד מחלות בקטריאליות (הנגרמות ע"י חיידק) אפשר לטפל באנטיביוטיקה, אך גם האנטיביוטיקה החזקה ביותר לא תצליח לעבוד ללא מערכת חיסון יעילה. בנוסף, לגור אין רזרבות של אנרגיה ואין יכולת טובה לשמור על חום גופו. לכן מספיקים מספר ימים של חוסר תיאבון, הקאות ושלשולים כדי להביא להידרדרות מהירה ומוות.

כלב בוגר עם מערכת חיסון תקינה יכול להתמודד עם מרבית הפתוגנים. אך יש פתוגנים אלימים במיוחד היכולים להכניע גם את הכלב החזק ביותר. יש לזכור שכלב בוגר שלא חוסן דינו כדין גור שלא חוסן, והוא פגיע באותה מידה למחלות.

נגד מה מחסנים?

תרכיב המשושה מכיל 6 פתוגנים:

  1. פרוו. וירוס מדבק ועמיד מאד שעובר בצואה. מדביק תאים המתחלקים מהר, במיוחד תאים של מערכת העיכול ותאים של מערכת החיסון. פוגע גם בתאי הלב. גורם לחוסר תיאבון, הקאות, שלשול דמי וחולשה רבה. הוירוס גורם לנמק ברירית המעי, מה שמביא לזליגה של רעלים לתוך הגוף, לחוסר יכולת לעכל מזון, ואיבוד דם רב. המחלה גורמת להתייבשות ואנמיה, איבוד חום גוף וירידה של רמות הסוכר והחלבון בדם. כל אלו גורמים לשוק ולמוות. 90% מהכלבים ימותו ללא טיפול. למרבה הצער, רבים ימותו גם עם טיפול. ככל שהכלב צעיר וקטן יותר, כך סיכוייו לשרוד נמוכים יותר.
  2. כלבלבת (דיסטמפר). וירוס שפוגע במערכת העיכול, הנשימה ומערכת העצבים המרכזית. כלב חולה יפגין קשיי נשימה, הפרשות מהאף והעיניים, שיעולים, הקאות, חוסר תיאבון וחולשה רבה. הוירוס עובר באוויר ובהפרשות ומאד מדבק. כ-50% מהנדבקים ימותו. בקרב חלק מהכלבים, שמחלימים מהמחלה האקוטית, יישארו נזקים רפואיים להמשך החיים כגון עוויתות, קשיי הליכה, רעידות, פגמים במבנה השיניים ועוד.
  3. דלקת כבד נגיפית. זהו וירוס הפוגע בכלי דם ומשפיע בעיקר על הכבד, הטחול, הכליות והריאות. המחלה מאופיינת בחולשה, חוסר תיאבון, חום, שיעול וכאב בטני. יש פגיעה במערכת הקרישה ועקב כך הכלב עלול לדמם, כולל דימומים פנימיים.
  4. פארא-אינפלואנזה. זהו וירוס הפוגע במערכת הנשימה וגורם לדלקת בקנה הנשימה ובסימפונות. הסימנים הם שיעול, חום, קשיי נשימה, הפרשות מהאף ומהעיניים, חוסר תיאבון וחולשה כללית. המחלה עלולה להחמיר ולהתפתח לדלקת ריאות.
  5. עכברת (לפטוספירוזיס). זהו חידק בעל מספר זנים. החיסון מכיל 2 זנים שונים שלו. חידק זה פוגע בכליות ובכבד ועלול לגרום לצהבת ולדימומים. החידק עובר דרך השתן, כולל שתיית מים מזוהמים. מדובר במחלה זואונוטית, כלומר – עלולה לעבור לבני אדם!

תופעות לואי

החיסון ניתן מתחת לעור והדקירה עצמה בד"כ אינה כואבת כלל. בחלק מהגורים יהיה גרד מקומי באיזור ההזרקה למשך מספר דקות. לעתים נראה עייפות מספר שעות לאחר מתן החיסון – הגור יהיה ישנוני מכרגיל, ויש לאפשר לו לנוח בעת שגופו מתמודד עם החיסון. תופעה זו חולפת אחרי 24 שעות. במקרים נדירים של הקאות או נפיחות בנקודת ההזרקה יש להתייעץ עם הוטרינר המטפל.

הפחד מחשיפה למחלות הנ"ל הוא הסיבה שאין להוציא גורים קטנים ולא מחוסנים מהבית, מחשש שיידבקו באחת המחלות שלמעלה.

לפני חיסון יש לוודא שהגור בריא, מאחר ואין לתת חיסון לכלב שכבר חולה ולגופו אין יכולת להתמודד עם החיסון. זו הסיבה שאנו ממתינים לפחות שבוע מאז הגעת הגור לביתו החדש לפני מתן החיסון הראשון, כדי לוודא שאין אף מחלה בשלבי דגירה בעת מתן החיסון. כמו כן, לפני כל חיסון הוטרינר יבדוק את הגור בדיקה יסודית כדי לוודא שאכן הגור בריא.


חיסון כלבת

כלבת הינה מחלה קטלנית לכל היונקים, כולל בני אדם. הוירוס מועבר בנשיכה, דוגר זמן ממושך בגוף עד שלבסוף מגיע למוח ומוביל למוות.

אין טיפול לכלבת!!!

חיסון כנגד כלבת הינו חיסון חובה בארץ על פי חוק. יש לחסן כל כלב החל מגיל שלושה חודשים, ולחזור על החיסון מדי שנה.

ישראל נחשבת מדינה אנדמית לכלבת, ומדי שנה מתגלים עשרות בעלי חיים נגועים במחלה.

פרוטוקול חיסונים של המרפאה:

גיל 6 שבועות – חיסון משושה 1

גיל 10 שבועות – חיסון משושה 2

גיל 12 שבועות – חיסון כלבת

גיל 14 שבועות – חיסון משושה 3

בנוסף לחיסונים, יש לתת לגורים גם טיפולים מונעים כנגד תולעי מעיים (החל מגיל חודש) וכנגד תולעת הפארק (החל מגיל 3 חודשים).

 

שנהיה בריאים!